תַּנֵּי. רִבִּי אֱלִיעֶזֶר בֶּן יַעֲקֹב אוֹמֵר. יֵיאָֽמְרוּ הַדְּבָרִים כִּכְתָבָם. מָהוּ יֵאָֽמְרוּ הַדְּבָרִים כִּכְתָבָם. אָמַר רִבִּי יוֹסֵי בֵּירִבִּי בּוּן. לְעוֹלָם אֵינוֹ חַייָב עַד שֶׁיִּכְנוֹס וְיִבְעוֹל וְיִטְעוֹן טַעֲנַת בְּתוּלִים. וּפָֽרְשׂוּ הַשִּׂמְלָה. לֹא סוֹף דָּבָר וּפָֽרְשׂוּ הַשִּׂמְלָה. אֶלָּא עַד שֶׁיִּתְחַוְורוּ הַדְּבָרִים כַּשִּׂמְלָה. רִבִּי אַסִּי אָמַר. וּפָֽרְשׂוּ הַשִּׂמְלָה. לְעוֹלָם אֵין הָעֵדִים נִסְקָלִין וְלֹא הַבַּעַל לוֹקֶה וְלֹא נוֹתֵן מֵאָה סֶלַע עַד שֶׁיֹּאמְרוּ. עִמָּנוּ הָיָה בְמָקוֹם פְּלוֹנִי. וְהַבַּעַל שְׂכָרָן לְהָעִיד עֵדוּת שֶׁקֶר. אָֽמְרוּ. עִמָּנוּ הָיָה בְמָקוֹם פְּלוֹנִי. וְלֹא אָֽמְרוּ. הַבַּעַל שְׂכָרָן לְהָעִיד עֵדוּת שֶׁקֶר. רִבִּי יוֹסֵי בֵּירִיבִּי בּוּן רִבִּי יוֹחָנָן בְּשֵׁם רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ. נֶאֱמַר כָּאן שׂוּמָה וְנֶאֱמַר לְהַלָּן שׂוּמָה. מַה שׂוּמָה שֶׁנֶּאֱמַר לְהַלָּן מָמוֹן אַף כָּאן מָמוֹן. וְהָתַנֵּי. לֹא אָמַר 26b לָעֵדִים. בּוֹאוּ וְהֵעִידוּנִי. אֶלָּא הֵן בָּאִין מֵאֵילֵיהֶן. הוּא אֵינוֹ לוֹקֶה וְאֵינוֹ נוֹתֵן מַאָה סֶלַע אֶלָּא אוֹ הִיא אֹו זוֹמְמֶיהָ מַקְדִּימִין לְבֵית הַסְּקִילָה. מִפְּנֵי שֶׁלֹּא אָמַר. הָא אִם אָמַר. אֲפִילוּ לֹא שְׂכָרָן כְּמִי שֶׁשְּׂכָרָן. הֵבִיא הָאָב שְׁנֵי כִיתֵּי עֵדִים. אַחַת אוֹמֶרֶת. עִמָּנוּ הְיִיתֶם בְּמָקוֹם פְּלוֹנִי. וְאַחַת אוֹמֶרֶת. הַבַּעַל שְׂכָרָן לְהָעִיד עֵדוּת שֶׁקֶר. פְּשִׁיטָא אוֹתָן שֶׁאָֽמְרוּ. עִמָּנוּ הָיָה בְּמָקוֹם פְּלוֹנִי. נִסְקָלִין. וְאוֹתָן שֶׁאָֽמְרוּ. הַבַּעַל שְׂכָרָן לְהָעִיד עֵדוּת שֶׁקֶר. לוֹקִין וְנוֹתְנִין מֵאָה סֶלַע. אָמַר רִבִּי יוֹסֵי בֵּירִבִּי בּוּן. וְלֹא עַל יְדֵי אֵילּוּ וְלֹא עַל יְדֵי אֵילּוּ לוֹקִין וְנוֹתְנִין מֵאָה סֶלַע. אֶלָּא לוֹקִין מִשּׁוּם לֹא תַעֲנֶה בְרֵעֲךָ עֵד שָׁקֶר.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
ייאמרו הדברים ככתבן. הא דכתיב ופרשו השמלה לאו משל הוא אלא הדברים נאמרו ככתבן כדמפרש ואזיל דלעולם אינו חייב עד שיבעול ופרשו השמלה ממש קאמר:
. הביא האב עדים להזים עידי הבעל וחזרו והוזמו עידי האב. ונמצא עכשיו הוא לוקה ונותן מאה סלע כאשר זמם לעשות להבעל והעדים הן בסקילה שרצו בעדותן לגרום מיתה לעידי הבעל:
ולא על ידי אלו כו'. כלומר וכי לא ע''י עדותן של אלו ואלו הוא דלוקין כו' שהרי אם לא היו הזוממין הראשונים מעידין עמנו הייתם כלום הוי הזמה כלל מתחילה ואפילו אם כת השניה היו מעידין ששכרן אין כאן הזמה בלא עמנו הייתם ולא היה הבעל לוקה ומשל' וא''כ הכת השניה שהיו מעידין ששכרן והוזמו עכשיו לא הן בלבד היו הגורמין מתחילה למלקות ולקנס וליכא השתא כאשר זמם אלא הן לוקין בלבד משום לאו דלא תענה:
לוקין ונותנין מאה סלע. דכאשר זמם לעשות איכא שעל ידי עדותן היה הבעל לוקה ומשלם:
נסקלין. כשחזרו והוזמו הן:
הביא האב שני כיתי עדים. להזים עידי הבעל:
מקדימין לבית הסקילה. כלומר שאין להן מנוס להמלט ממיתה וטעמא דאינו לוקה מפני שלא אמר להן כלום הא אם אמר להן להעיד שקר אף על פי שלא שכרן כמי ששכרן ולוקה ונותן קנס וקשיא לרבי יוסי ברבי בון:
או זוממיה. אם שקר הוא:
אלא או היא. אם אמת היה:
אף כאן ממון. דאינו לוקה עד שיעידו ששכרן בממון להעיד שקר:
ונאמר להלן שומה. לא תשימון עליו נשך:
נאמר כאן שומה. ושם לה עלילות דברים:
אמרו עמנו היה. בעיא היא אם לא אמרו אלא עמנו היה הבעל במקום פלוני ושם היו ג''כ העדים ולא אמרו ששכרן מהו מי אמרינן דוקא שכרן בממון בעינן או דילמא כיון דנראין הדברים שהבעל היה עם העדים ונועדו יחדיו בדבר כמי ששכרן דמי ולוקה ונותן קנס:
והבעל שכרן. על ולא הבעל לוקה ולא נותן ק' סלע קאי שאינו לוקה ונותן קנס עד שיעידו עידי האב שבפניהם שכר הבעל להעדים שיעידו שקר:
רבי אסי אמר ופרשו השמלה. אעדים קאי ועל עידי האב המזימין לעידי הבעל דאזהר קרא שיפרשו הדברים כשמלה ואין עידי הבעל נסקלין עד שיזומו בעמנו הייתם:
לא סוף דבר ופרשו השמלה. כלומר אפילו לראב''י דמפרש שמלה ממש לא סגי בהא דפרשו השמלה לחודי' אלא עד שיתחוורו הדברים כשמלה ויתברר הדבר על ידי שנושאין ונותנין בענין זה אם הוא אמת שדם בתולין הוא ואין כאן הערמה דשמא דם ציפור הוא כדלעיל:
והתני. דלא כרבי יוסי ברבי בון:
רִבִּי בּוּן בַּר חִייָה בְעָא קוֹמֵי רִבִּי זְעִירָא. הֵבִיא הָאָב עֵדִים לְהַזִּים עֵידֵי הַבַּעַל. הוּזְּמוּ עֵידֵי הָאָב. לוֹקֶה וְנוֹתֵן מֵאָה סֶלַע בִּשְׁלֹשָׁה וְהָעֵדִים נִסְקָלִין בְּעֶשְׂרִים וּשְׁלֹשָׁה. אָמַר לֵיהּ. אִילּוּ לֹא הוּזְּמוּ עֵידֵי הָאָב לֹא נִמְצָא הַבַּעַל לוֹקֶה וְנוֹתֵן מֵאָה סֶלַע בִּשְׁלֹשָׁה וְהָעֵדִים נִסְקָלִין בְּעֶשְׂרִים וּשְׁלֹשָׁה. סָבַר רִבִּי זְעִירָא. שְׁנֵי דִינִין הֶן. רִבִּי יִרְמְיָה בְשֶׁם רִבִּי אַבָּהוּ. כּוּלּוֹ דִין אֶחָד הוּא. מַתְנִיתָא פְלִיגָא עַל רִבִּי אַבָּהוּ. אֶל זִקְנֵי הָעִיר זֶה בֵית דִּין שֶׁלִּשְׁלֹשָׁה. הַשַּׁעְרָה זֶה בֵית דִּין שֶׁלְּכֹגֹ. פָּתַר לָהּ כְּרִבִּי מֵאִיר. דְּרִבִּי מֵאִיר אוֹמֵר. לוֹקֶה וּמְשַׁלֵּם. תַּמָּן תַּנִּינָן. הָאוֹנֵס וְהַמְפַתֶּה וְהַמּוֹצִיא שֵׁם רַע בִּשְׁלֹשָׁה. דִּבְרֵי רִבִּי מֵאִיר. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים. מוֹצִיא שֵׁם רַע בִּשְׁלֹשָׁה וְעֶשְׂרִים שֶׁיֵּשׁ בּוֹ דִינֵי נֶפֶשׁ. רִבִּי מָנָא אָמַר. בְּנַעֲרָה מְאוֹרָסָה פְלִיגִין. רִבִּי מֵאִיר אוֹמֵר. מַפְסֶדֶת כְּתוּבָּתָהּ בִּשְׁלֹשָׁה וְנִסְקֶלֶת בִּשְׁלֹשָׁה וְעֶשְׂרִים. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים. 27a מְקוֹם שֶׁנִּסְקֶלֶת שָׁם הִיא מַפְסֶדֶת כְתוּבָּתָהּ. אֲבָל בְּמוֹצִיא שֵׁם רַע כָּל עַמָּא מוֹדוּ מְקוֹם שֶׁהָעֵדִים נִסְקָלִין שָׁם הַבַּעַל לוֹקֶה וְנוֹתֵן מֵאָה סֶלַע. אָמַר לֵיהּ רִבִּי יוֹסֵי בֵּירִבִּי בּוּן. אִין דְּלָא תַנִּיתָהּ פְלִיגָא. אֶלָּא בְמוֹצִיא שֵׁם רַע פְלִיגִין. רִבִּי מֵאִיר אוֹמֵר. לוֹקֶה וְנוֹתֵן מֵאָה סֶלַע בִּשְׁלֹשָׁה וְהָעֵדִים נִסְקָלִין בִּשְׁלֹשָׁה וְעֶשְׂרִים. וְרַבָּנִין אָֽמְרִין. מְקוֹם שֶׁהָעֵדִים נִסְקָלִין שָׁם הַבַּעַל לוֹקֶה וְנוֹתֵן מֵאָה סֶלַע. אֲבָל בְּנַעֲרָה מְאוֹרָסָה כָּל עַמָּא מוֹדוּ מְקוֹם שֶׁנִּסְקֶלֶת שָׁם מַפְסֶדֶת כְתוּבָּתָהּ. וְאַתְיָא דְרִבִּי יוֹסֵי בֵּירִבִּי בּוּן כְרִבִּי זְעִירָא וּדְרִבִּי מָנָא כְּרִבִּי אַבָּהוּ.
Pnei Moshe (non traduit)
Pnei Moshe
ואתייא דרבי מנא כר''ז וכו'. כלומר בפירוש אוקמתא דמתני' דר''י בר' בון מיקי לה נמי דפליגי בדינו של הבעל כרבי אבהו לעיל דמוקי להך ברייתא דסברה שני דינין הן כר''מ ודר' מנא כרבי זעירא דלא מוקי לה פלוגתייהו בהכי אבל לענין דינא ע''כ לא ס''ל כוותיה. ואי אפשר להחליף הגי' דא''כ רבי יוסי ברבי בון כמאן דהא אליביה סברי חכמים דין אחד הוא ור''ז סבר שני דינין הן:
אבל בנערה המאורסה. כשבא הבעל לדון עליה כ''ע מודו וכו' דחוששין ללעז:
אלא במוציא שם רע פליגין. בדינו של הבעל דר''מ סבר שני דינין הן וחכמים סברי דין א' הוא:
אין דלא תניתה פליגא. בתמיה מה שלא נשנה בפירוש את עבד לה פלוגתא:
אבל במוציא שם רע. כלומר אם הדין על הבעל על שהוציא שם רע שהוזמו עדיו כ''ע מודים דבמקום שהעדים נסקלין וכו' הואיל ובלאו הכי דיני נפשות איכא נידון הבעל ג''כ באותו ב''ד דדין אחד הוא:
מקום שנסקלת. דקסברי חוששין ללעז והילכך מתחילה בעינן שלשה ועשרים ושם היא מפסדת כתובתה דשמא יבאו עדים ויעידו עליה:
ונסקלת בג' ועשרים. כשיבאו עדים ויעידו עליה שזנתה אז נזקלת בכ''ג:
בנערה מאורסה פליגין. כלומר מוציא שם רע דקתני לאו בדין של הבעל וכשהוזמו עדיו מיירי שיהא הוא נידון בשלשה אלא בתחילת דין של מוציא שם רע קאמר שבא להפסיד כתובתה ולא להורגה שאין כאן עדים שזינתה תחתיו דאי אנפשות קאתי לא אמר ר''מ בשלשה וקסבר ר''מ אין חוששין ללעז דנימא שמא מחמת הקול שיצא כשיבאו לב''ד ישמעו עדים ויבאו להעיד עליה שזינתה ועכשיו אין הבעל יודע בהן ותיבעי מתחילה עשרים ושלשה דשמא יבא לידי דיני נפשות להא לא חיישינן הילכך מפסדת כתובתה בשלשה:
תמן תנינן. בריש סנהדרין האונס כו' ופליגי רבי מנא ורבי יוסי ברבי בון בפירושא דפלוגתייהו:
פתר לה כר''מ דאמר לוקה ומשלם בשלשה גרסינן. דר''מ אמר בסנהדרין דדינו של מוציא שם רע שיהא לוקה ומשלם בשלשה ורבי אבהו מפרש פלוגתייהו בדינו של הבעל כרבי יוסי ברבי בון לקמן וסבר ר''מ שני דינין הן הבעל נידון בשלשה והעדים בכ''ג:
השערה זה ב''ד של עשרים ושלשה. ששם סנהדרי קטנה יושבין והאי קרא כתיב גבי והוציאו את בתולי הנערה דמיירי כשהביא האב עדים להזים עידי הבעל אלמא דשני דינין הן הבעל נידון בשלשה והעדים בכ''ג וקשיא לרבי אבהו:
אל זקני העיר זה ב''ד של שלשה. דסתם זקני הן ב''ד של ג' כדאמרינן בעלמא זקני שנים ואין ב''ד שקול הרי כאן שלשה:
ר''י בשם ר' אבהו. קסבר כולו דין אחד הוא והואיל ונזקקין לב''ד של כ''ג בשביל העדים נידון נמי הבעל באותו ב''ד:
לוקה ונותן מאה סלע בשלשה. אם נאמר דדין המכות והממון יהיה בב''ד של שלשה כדתנן ד''מ ודיני המכות בשלשה והעדים יהו נדונים בכ''ג או דילמא הואיל והוצרכו עכשיו לב''ד של כ''ג משום העדים נידון הוא ג''כ באותו ב''ד דכדין אחד הוא. אילו לא הוזמו עידי האב. והיה הבעל לוקה ונותן מאה סלע בב''ד של ג' ועדיו היו נסקלין בב''ד של כ''ג ועכשיו נמי כן כדמסיק דקסבר רבי זעירא שני דינין הן דין הבעל לא שייכא לדין העדים והאי כדיניה והאי כדיניה הוא נידון בשלשה והן בכ''ג:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source